הילד שלי בחושך

הלילה שכחנו להשאיר אור קטן בבית. הראשונה התעוררה לא ראתה כלום והחלה לצעוק, אליה הצטרפה האמצעית בצרחות שיש חושך. כמובן שגם הבן והבת הנוספים החלו לצרוח ולבכות מהחדר השני. כולם העירו את הקטנטונת שזה עתה נרדמה. מיד קפצנו מהמיטות לילדים, להדליק אור ולהרגיע (באמת שזה היה מיד...).

כולנו לפעמים בחושך, כולנו לפעמים צועקים. לפעמים רואים אותנו ולפעמים לא. לפעמים שומעים אותנו לפעמים לא.

חישבו על ילדי הקשב והריכוז.. כמה פעמים הם צועקים ללא קול, כמה פעמים לא רוצים לראות אותם והם רק מחכים לתשומת לב חיובית. הם לא אשמים שההפרעה בתוכם היא בלתי נראית. 

היא בלתי נראית אבל קיימת.

תהיו עבורם, תדאגו להם, תאהבו אותם, תהיו מלאי אמונה בהם.