התבטאויות מול הילדים
הטו אוזן...
כדאי לנו, ההורים, לשים לב על מה אנחנו מדברים בסביבת הילדים, עם חברה בטלפון, עם בן זוג, או עם בן משפחה. מדוע? הילדים מקשיבים לנו תמיד, גם אם אנחנו חושבים שהם לא מבינים או לא שומעים. אז כן, הילדים שומעים גם כשנראה שהם עסוקים וגם כשאנחנו חושבים שהם ישנים. בעקבות שיחה שלנו, הם יכולים לפתח פחד ממשהו או חוסר כבוד למישהו. למשל אם דיברנו על הקורונה כמה אנחנו בחרדות מהנגיף, כמה אנחנו מרגישים חסרי אונים, הם שם-מחדדים אוזניהם. אם חלילה דיברנו בגנותו של המורה של הילד שלנו (גם אם זה מוצדק) זה יצור אנטי של הילד כלפי המורה וחוסר הערכה. כל שיחה כזו שחשבנו שאף אחד לא שמע, יוצרת אדוות גלים לאחריה, ואנחנו נותרים פעורי פה מהיכן הגיעו החרדות והפחדים? מהיכן הגיעו ההתנגדויות? או מאיפה הוא למד לדבר ככה..
אתן דוגמא איך כדאי ונכון לדבר ליד הילדים ו\או עם הילדים. הילד הגיע הביתה בתלונה על המורה שלו. אנחנו מקשיבים לו ומרגישים שנעשה פה חוסר צדק, הלב שלנו נצבט והדבר היחיד שבא לנו זה להתקשר למורה לצרוח עליה, איך היא העזה להתנהג ככה לגוזל המתוק והתמים שלנו.
רגע! בוא ונחזיר את הסרט לאחור- הילד מספר לנו את מה שקרה עם המורה, אני כהורה אקשיב ואכיל את הסיפור. התגובה שלי חייבת להיות מתונה מול הילד שלי "אני שומעת את מה שאתה אומר ואני מבינה אותך, אולי יש פה טעות? אולי המורה לא שמה לב? אני מופתעת נורא ממה שאתה מספר לי". ולאחר מכן לשאול אותו מה דעתו לגבי זה שאני אפנה למורה או אולי הוא מעדיף לפנות אליה בעצמו?
הבדיקה הזו מעניקה לו כוח ולהתמודד, כוח בהבנה שאנחנו איתו וכוח עצום בלראות אפשרויות נוספות למה שקרה.
כמובן שבמידת הצורך נדבר עם המורה ונביע דעה, אם צריך נערב את המנהל ונבצע מהלכים שיסבירו את מה שקרה. יחד עם זאת חשוב ביותר להעביר מסר שלא מוריד מערכם של אחרים.
אז נעשה ונשמע?